חוק תמא 38 נחקק בשנת 2005 לאור הידע הוודאי להתרחשות רעידת אדמה בישראל. ממשלת ישראל השלימה זה מכבר עם המציאות העגומה שאין ביכולתה להתמודד עם הבעיה.

לאורך ההיסטוריה המתועדת, ניתן להבחין במחזוריות של רעידות אדמה חזקות אשר גרמו לנזקים בערים עד כדי חורבן כללי של הישוב.

מבחינה סטטיסטית, באזור מדינת ישראל צפוי להתרחשות רעידת אדמה בעוצמה של 7-7.5 בסולם ריכטר. רוב המבנים שנבנו במדינת ישראל לאורך 50 שנותיה הראשונות, צפויים להינזק בצורה חמורה עד כדי התמוטטות במידה ורעידת האדמה תתרחש.

ממשלת ישראל, כאמור, מודעת לאסון הצפוי, אולם ידה כבולות ואין ביכולתה לסייע לאזרחיה. הפתרון ה"יצירתי" שמצאה, היא חוק תמ"א 38.

החוק נועד להמריץ יזמים לחזק את המבנים בפני רעידות אדמה בישראל בתמורה לקבלת היתרים לבניית עד 2.5 קומות מעל המבנה המחוזק ולמכירת הדירות על ידם.

בפועל, החוק כלכלי באזור המרכז בלבד. עלויות החיזוק, בניית ממ"דים לטובת הדיירים ובניית יחידות הדיור הנוספות, עלולות להיות גבוהות מרווח היזמים ממכירת הדירות באזורי הפריפריה. לכן החוק לא השיג את ייעודו באזורים אלו.

גוש דן, המאוד אטרקטיבי לביצוע חיזוק המבנים, נכשל לאור מצוקת החניה הקיימת ואשר עשויה להחריף לאחר הוספת יחידות הדיור.

למרות הקשיים ואוזלת ידה של ממשלת ישראל, קיימת חובה בלתי מעורערת של אזרחי ישראל להגן על רכושם. הרי ברור שלאחר התרחשות האסון תקום ועדת חקירה אשר תמצא את האשמים ותדיח אתם בבושת פנים מתפקידם. אולם בסופו של יום יהיה זה האזרח הפשוט אשר יאלץ להתמודד עם הנזקים שפקדו אותו. בכדי שלא ישאל אז מדוע לא עשה דבר, מוטב שיקום היום וימצא את היזם אשר יחזק את ביתו, את רכושו.